Answer by Rabbi Chaim Hillel Raskin, Moreh Hora’ah at Beis Horaa in Rechovot, Israel:
On the night of Pesach there is a mitzva to recall the exodus from Mitzrayim.[1] Various explanations are given as to what this mitzva adds to the year-round mitzva to remember Yetzias Mitzrayim each (day and) night:[2]
(1) On Pesach one is obligated to speak about it – vehigadta (whereas all year round min haTorah it suffices to think about it).
(2) On Pesach we must tell the story, not just mention it briefly.
(3) On Pesach it should be told in question and answer format (ki yish’olcha).
(4) On Pesach the mitzva continues all night long.
(5) On Pesach the obligation to tell it to another person (optimally one’s one child).[3] Although we follow all of these, the Rebbe seems to accept the first opinion as the basic requirement.[4]
Poskim are divided on whether women are obligated in this mitzva min haTorah or midrabanan. Many say that as a time bound mitzvas asei women aren’t obligated min haTorah, but are obligated midrabanan since they too were redeemed from Mitzrayim. This seems to be the Alter Rebbe’s stance.[5]
How much must one say?
Min haTorah one must say that the Jews left Mitzrayim. Midrabanan one must elaborate and tell of how we went from a lowly level to a state of praise (maschil bignus umesayem b’shevach), and also speak of the reasons for the mitzvos of the night (Pesach, matza, marror).[6] [See footnote for a detailed list.[7]]
The Haggada should be recited over the matza and maror on the table.[8]
To fulfil the mitzva one must understand what he is reading.[9] Therefore, one should translate and explain the important sections of the Haggada to seder participants,[10] or provide them with a translation.[11]
REFERENCES:
[1] רמב”ם הל’ חמץ ומצה פ”ז ה”א’ וב’.
[2] ראה שוע”ר סי’ נ”ח ס”א. ובשוע”ר סי’ ס”ז ס”א שאם מסופק אם אמר פרשת ‘ויאמר’ חייב לחזור. וראה הגדת רבינו ד”ה וחכ”א שחכ’ באים להוסיף על בן זומא ולא לחלוק עליו.
[3] בכ”ז ראה מנ”ח מצוה כ”א וראה הגדת רבינו ד”ה מצוה עלינו.
[4] הגדת רבינו ד”ה לא יצא יד”ח [כראוי] (ע”פ הר”ן פסחים קט”ז).
[5] שוע”ר סי’ תע”ב סכ”ה.
[6] ראה סדר הערוך פע”ב ס”ב מביכורי יעקב סי’ תרכ”ה סק”ג. הגדת רבינו ד”ה כל שלא אמר, וד”ה לא יצא יד”ח (ע”פ הר”ן פסחים קט”ז).
[7] שוע”ר סי’ תע”ג סמ”ג – “עבדים היינו … הרי זה משובח”, “מתחלה עובדי ע”ז … פרשת ארמי אובד אבי”, “רבן גמליאל אומר … בא”י ה’ גאל ישראל”, והשאר מנהג. ראה הגדת רבינו ד”ה ואותנו הוציא ע”פ פסחים קט”ז ע”ב, וד”ה גאלנו. וראה הגדה שלמה עמ’ 37.
[8] שוע”ר סי’ תפ”ג ס”ב.
[9] רמ”א סי’ תע”ג ס”ו . וראה הגדת רבינו ד”ה הא לחמא שלכן מתרגמים ה”מה נשתנה” בכדי שהאומר יבין.
[10] שוע”ר סי’ תע”ג סמ”ב.
[11] ערוה”ש סי’ תע”ג ס”כ.
Published in the Lmaan Yishmeu newsletter from Merkaz Anash
